האלבום הרביעי של Soundgarden הוא "Superunknown" מה נאמר ומה נגיד? איך בכלל נתחיל לתאר את יצירת המוסיקה המושלמת הזו?
כל אחד מתוך 15 הקטעים באלבום הזה הוא מושלם, כל דקה מתוך 70 הדקות של האלבום היא עונג צרוף !
זה אלבום שמשלב הכללללל...
קטעים ניסיוניים במחוזות חדשים, כיוונוני גיטרה לא שיגרתיים, מלודיות מורכבות, מקצבים הזויים, דינמיקות שיר לא מובנות ושלל מתקני שעשועים. פשוט תענוג לקנות כרטיס הכל כלול, להיכנס לפארק ולעשות חיים עם מפעילי המתקנים המדהימים: Chris Cornell, Kim Thayil, Ben Shepherd ו- Matt Cameron
אז בואו נתחיל כבר עם השירים עצמם כי כל מה שקרה מסביב הוא בגדר טפל למה שקורה בפנים...
תתחילו להאזין ב: Spotify, Apple Music ותמשיכו לקרוא...
האלבום נפתח עם "Let Me Drown" עם הריף אוף ביט, הכל כך מוכר של הלהקה. הפזמון פשוט ממכר ועוד לפני הפזמון השני אתה כבר מדקלם "drown me in you", אך אז מגיע הברייק המקסים. כאילו מישהו זורק אותך מצוק ואתה מרחף באוויר כשכריס לוחש לך באוזן וה- 16 ביט של מאט כמו מערבולות אויר חמות מרימות אותך עד שמגיע הסולו שמרסק אותך לאדמה. איזה יופי של דבר... כריס סיפר שהנושא של השיר הוא לחזור חזרה לתוך הרחם ולמות, הוא אפילו עשה לשיר השוואה ל- "In Utero" של נירוונה.
והיייייייייי הנה מגיע "הגל שלי" !!! בא לנו לקפוץ למים יחד עם הריף המקפיץ הזה, כמה אושר, איזה חיוך יש לנו על הפרצוף עכשיו. זה לא משנה איזו מוסיקה אתה אוהב, מאיפה באת ולאן אתה הולך, זה יחדור לך ישירות לעצבים, יתמזג עם השרירים והגוף שלך יתמלא באנרגיות !! Break, If you like the sound !! איזה בס מטלטל... כמה התיפוף פה משגע... איך הגיטרות מפרקות... ואיזו שירה חודרת !!
(Photo: Kevin Westenberg)
עכשיו בואו נהיה קודרים קצת, אנחנו בטוח נחזור על עצמנו כאן כמעט בכל שיר אבל אין מה לעשות, זה מה שאנחנו מרגישים באלבום הזה וזה לא יעזור או יניח לנו לעולם. "Fell On Black Days" פשוט לוקח אותך למסע בנבכי נשמתך, מחפש את המקומות הקודרים שלך, את החלקים החשוכים בך ויוצר מין השלמה, קבלה והכלה. אתה מצליח להתחבר למקומות האלה ולקבל אותם בפיוס, מין תהליך פסיכולוגי בארבע דקות וארבעים וארבע שניות.
נעבור ל- "Mailman" שמרגיש קודר אף יותר, עם הריף הכבד והנסחב של קים כשכבר בהתחלה גורם לך להרגיש תשוש ומיואש. הפעם אתה מחפש את המקומות החשוכים שלך בחוץ, בסביבה, מחפש את המקומות הלא טובים והרעילים שלך כדי לחסל אותם או לשלוט בהם ורק שהם לא ישלטו בך. אז מספיק... בואו נעבור למשהו שמח יותר... ו"סופר לא ידוע" !
שיר הנושא את שם האלבום "Superunknown" והפתיחה המשגעת של הגיטרה כבר מקפיצה אותך מהמקום כאילו זינקת מהרצפה ישר על טרמפולינה שנמצאת על כדור פורח ואתה ממש לא יודע מה הולך לקרות. כריס מנסה לשכנע אותך במשך כל השיר שאם זה משהו שאתה לא מכיר, זה לא אומר שאתה צריך להדביק לו תבנית מוכרת, תתמודד עם הלא נודע, תתמודד עם הסופר לא נודע. שיר של 5 דקות שלמרות שנשמע קצת מונוטוני אתה יכול להמשיך איתו בריפיט ולא להתעייף.
השיר השישי "Head Down" מרגיש כמו אחד מהקטעים שסאונדגרדן ניסו לעשות בהם משהו שונה, הבסיס של הצלילים נשמע דומה אך המקצב של התופים, הפריטה של הגיטרה וקולו של כריס נשמעים שונים ומסקרנים. הצלילים הייחודיים הללו מזכירים קצת את ההתנסות ההודית של הביטלס ובהסתכלות אחורה אלה היו ניצנים של דברים שנשמע אח"כ ב- "Down on the Upside" וזה תענוג...
ואז זה מגיע...
תגידו מה שאתם רוצים !! נכון, "Black Hole Sun" נטחן מכל הכיוונים בכל הצורות, אבל בכל פעם שהגיטרה הלא מכוונת של קים, משמיעה את צליל הפתיחה של השיר, אי אפשר שלא לחזור ואפילו לשניה אחת לאותו רגע של תדהמה, לרגע הראשון בו שמעתם את השיר. ואיזה אושר מציף אתכם עכשיו, כמו אמבטיית קצף של מרשמלו וקרם שמנת. כן, לפעמים אנחנו הזויים אבל נראה לנו שכאן גם אתם מרגישים כך. אפילו כריס בעצמו היה מופתע, הוא סיפר שבשיר הזה הוא פשוט נתן למילים חופש לצאת ללא שום סדר או היגיון וניסה להרכיב מהם איזושהיא צורה ללא שום מבנה או סיפור, משהו דימיוני והזוי. שירים שהופכים ללהיטים הם בד"כ שירים בעלי טקסט שהקהל מצליח להתחבר אליו ולהזדהות איתו בצורה משמעותית ולכן הוא היה מופתע כיצד אנשים הצליחו להתחבר אל:
"Hides the face, lies the snake..."
עוד לא נרגענו מהשמש ואז מגיעות הכפיות, עם תיפוף פנומנאלי של מאט, איזה קצב ממגנט, מהפנט ומטריף !!! "Spoonman" הוא עוד קטע שמעיף אותך למעלה ואתה ממש מרגיש את הקצב בידיים שלך. השיר נכתב בהשראתו של אמן כפיות שהיה מנגן ברחוב בסיאטל. בזמן כתיבת השיר כריס אפילו לא פגש את האיש!! הסיפור של השיר התחיל בכלל מהסרט "Singles", כשנזרקו שמות ללהקה הבדיונית של הסרט, אחד מהשמות היה זה. כריס השתעשע עם הרעיון והלהקה אפילו ניגנה קטע אקוסטי מהשיר בסרט, רק אחרי הסרט השיר הורכב למה שאנחנו מכירים היום.
איפה אנחנו??
אההה כן, שיר מספר תשע, "Limo Wreck", קלאסיקה מבית היוצר של סאונדגרדן, כל האלמנטים הדרושים של רוק, סיאטל ונשמה... כריסקו קיבל את הרעיון לשיר בזמן שישב בפקק בלוס אנג'לס כשהוא מביט על מכוניות היוקרה של העשירים, מול המכוניות החבוטות של מעמד הפועלים. הוא קרא לשיר "shame-on-decadence song" שזה שיר בוז לשקיעתו של הדור. הוא התכוון להזכיר לעליתות שהם לא מעל המוסר. הוא ראה תאונה שלימוזינה היתה מעורבת בה עם העשיר המפונפן שישב מאחורה ובטוח שהשמש זורחת לו התחת והוא מיד נזכר באקסל רוז ובסצינה ספציפית מהקליפ של "Estranged" בו אקסל מצולם יוצא מאחוזה לבנה, כולו לבוש לבן וכל המלווים שלו ושומרי הראש גם הם בלבן, נכנס ללימוזינה לבנה ושוטרים שלבושים לבן מלווים אותו באופנועים לבנים. קורנל חשב לעצמו שהעשיר מהלימוזינה הוא בדיוק אותו סוג של בן אדם שהוא צופה בו בקליפ ואיך הוא מעז לירוק בפרצוף של המעריצים ששמו אותו במעמד האל בו הוא נמצא.
(Photo: Kevin Westenberg)
עכשיו הם מחליטים לזרוק אותנו שוב למשהו קצת שונה ולא מוכר ואנחנו מחייכים ונהנים. "The Day I Tried to Live" הוא עוד שיר שיש בו משהו קצת שונה, הגלגול של התופים עם הפריטה שבוקעת מתוך טרנזיסטור מכניסה אותך למין תנועה עקבית בלתי פוסקת ואתה רק צועק "One more time around". כריס סיפר שזה לא שיר התאבדות כמו שהרבה חשבו אלא זה שיר שמדבר על הרצון שלו לעמוד בציפיות או להתאים את עצמו למה שהחברה מצפה ממנו. הוא תמיד הרגיש שהחברה מצפה ממנו כל הזמן להיות נורמלי ולא תמיד זה התאים לו.
השיר "Kickstand" הוא מרענן קצר שנועד לנער את הסדינים מהמיטה...
"Kickstand, you got loose and I threw up"
השיר שבא אחריו, "Fresh Tendrils" גם מרגיש כמו משהו קצת שונה אבל הפזמון שלו מחזיר אותך ישר לתוך ה-DNA של סאונדגרדן.
ואז מגיע עוד רגע קודר... עוד ריף כבד, כבד, כבד וכולם הולכים אחריו... "4th of July" הוא שיר שגורם לך להמציא את הרגע בעצמך, אתה זה שכותב את התסריט. כריס סיפר שהוא כתב את השיר הזה על התנסות עם סם ה-Acid, היה לו מקרה שבו הוא נסע ברכב ומאחוריו היו שני אנשים דמיוניים שכל הדרך דיברו וצחקו ובמקום להרגיש מוזר ונרדף הוא הרגיש טוב, הוא הרגיש שיש איתו חברה והוא לא לבד. הוא הסביר שכל אחד אחר שיקרא את המילים לא ממש יבין זאת אך אולי בפזמון תקבלו רמז לכך.
(Photo: Michael Tighe)
עוד קטע שהוא מבוא לאלבום "Down on the Upside" הוא השיר "Half", קטע עם אלמנטים הודיים שזורק אותך למקום אחר ונותן לך רגע קצר להתרענן לפני הקטע האחרון.
נשמע מוזר לומר זאת על שיר שנושא את השם "Like Suicide", אבל איזה סיום מושלם לאלבום מושלם וזה יהיה עוד יותר מוזר אם תבינו על מה השיר. בואו נספר רק שהשיר נחלק לשניים, כשהחלק הראשון הוא יחסית שקט עם פריטה ותיפוף קליל כשכריס מספר את הסיפור. החלק השני, הרועש, מעיף אותך למקום אחר וכמו שסאונדגרדן יודעים לעשות, אתה פשוט עףףףףף. את השיר כתב כריס על...ציפור, כן ציפור !! כשהוא כתב את המוסיקה לשיר במרתף שבביתו הוא לפתע שמע חבטה חזקה, הוא עלה לראות מה קרה וגילה שציפור נכנסה בחלון ביתו, שברה את הצוואר שלה ושכבה גוססת מולו. כריס שלא ידע מה לעשות החליט לגאול אותה מיסוריה וריסק את ראשה עם אבן.
How she'd fly so sweetly" She lived like a martyr But she died Just like suicide"
האלבום הרביעי של סאונדגרדן, העניק להם את ההצלחה המסחרית הגדולה ביותר והוא האלבום היחיד שהגיע למקום הראשון במצעד הבילבורד בזמן שהמוסיקה מסיאטל הייתה בשיא פריחתה. האלבום היה מועמד לגראמי ושני שירים מתוכו Spoonman ו- Black Hole Sun זכו בפרסים.
העוקב שלנו Shai Zrihan (הבסיסט של להקת Echoes) ניסח זאת כל כך יפה:
זהו אלבום שתמיד היה שם בשבילך, מאז שאתה מכיר את עצמך. אתה זוכר את הצליל הראשון שלו כמו את הנשיקה הראשונה שלך, כמו את שברון הלב הראשון. ששינה לך את החיים והציל אותך לא פעם. כמו החבר הכי טוב, כמו האויב הכי גדול, שגורם לך לגלות בו כל פעם עוד משהו מחדש, משהו שלא הכרת, בעיקר על עצמך...
זהו אלבום שאתה תמיד חוזר אליו ובורח ממנו. המילים שחורכות לך את הנשמה, לחנים שלא שמעת עד אז (ומאז) והפקה שאין שלמה ממנה...
ומעל הכל, הקול, הקול הכל כך ייחודי, הקול שמרסק אותך לחתיכות בכל פעם מחדש.
יומולדת שמח לאלבום הטוב ביותר בכל הזמנים!
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט