ב- 29 לאוקטובר 1978 הוציאה "Rush" את אלבום האולפן השישי שלה "Hemispheres".
ואיזה אלבום מטורף זה.... קומפוזיציות מורכבות אפילו יותר ממה שהלהקה הזאת עשתה עד אז, מקצבים מתוסבכים ומסובכים, משקלים פסיכים וא-סימטריים וסולואים מאתגרים ומוטרפים. וכמובן שכל אלה דרשו מהשלישייה המדהימה הזאת רמת נגינה מושלמת, וירטואוזית, מדוייקת כפי שרק הלהקה הזאת יודעת לעשות. ובכדי להביא את כל הטוב הזה לכדי מימוש מרחיבה הלהקה את קשת הכלים עליהם היא מנגנת, במיוחד Neil Peart שמרפד את מערכת התופים שלו במגוון רחב של כלי ההקשה לרבות גונג וטיפני (תוף דוד ענק מתכוונן) שלא נכללו בסט התופים שלו בעבר.
אם אפשר לשים את האצבע על אלבום הפרוג מטאל הראשון זה כנראה יהיה "Hemispheres". נכון "Rush" עשו את זה עוד בשנת 1975 עם האלבום "Caress Of Steel", הם שיכללו את הנוסחא עם האלבום "2112" וגיוונו אותה עם האלבום "A Farewell to Kings", אבל כאן מדובר כבר בשלמות. זוהי ללא ספק פסגת היצירה הפרוגרסיבית של הלהקה, אך גם שירת הברבור שלה בהתייחס לסגנון המיוחד הזה, שכן באלבומים הבאים תשחה "Rush" עם הזרם ותתחיל להתרחק מהז'אנר המתקדם ומהיצירות הארוכות והמורכבות.
אז לפני שנצלול אל תוך האלבום עצמו, כמה נתונים טכנים וסטטיסטיים.
מדובר באלבום השני מתוך 3 של הלהקה שנכנס לרשימת 50 אלבומי הפרוג הגדולים בכל הזמנים של מגזין הרולינג סטון, והוא הגיע למקום ה- 11 והמכובד, לפני לא מעט קלאסיקות פרוג רבות וטובות.
האלבום הזה גם דורג במקום השמיני בסקר של מגזין הרולינג סטון על אלבומי הפרוג האהובים ביותר על הקוראים.
האלבום כולל 4 רצועות בלבד. הצד הראשון כולל את היצירה "Cygnus X-1 Book 2: Hemispheres" המחולקת ל- 6 חלקים, ואילו הצד השני שלושה קטעים בלבד.
זה האלבום הראשון של הלהקה שכולל קטע אינסטרומנטאלי "La Villa Strangiato" המחולק ל- 12 חלקים ושאורכו כ- 10 דקות.
הוא גם האלבום שהיה הכי קשה עבור Geddy Lee לביצוע מבחינת השירה. הלהקה הקליטה קודם כל את המוזיקה מבלי לוודא שהסולם נח לשירה עבור Geddy, מה שאילץ אותו למתוח את היכולות שלו לקצה ואת מיתרי קולו אפילו מעל ומעבר לרגיל.
שני השירים היחידים מהאלבום (השניים האחרים הם קטע אינסטרומנטאלי ויצירה אפית), "The Trees" ו- "Circumstances", שוחררו כסינגלים.
זה גם האלבום האחרון של הלהקה שהוקלט ומוקסס באנגליה.
ועכשיו לתוכן:
היצירה המרכזית באלבום הזה "Cygnus X-1 Book 2: Hemispheres" הינה הספר השני ביצירה "Cygnus X-1" והמשך ישיר לספר הראשון שממוקם ברצועה האחרונה של האלבום "A Farewell to Kings" ונקראת "Cygnus X-1 Book 1: The Voyage".
אז למי שלא מכיר את הפרק הראשון ביצירה נזכיר ש- "Cygnus X-1 Book 1" היא יצירה המחולקת לשלושה חלקים ומספרת על חוקר בספינת חלל בשם "Rocinante" אשר שם פעמיו לעבר החור השחור ,"Cygnus X-1" בעודו מאמין שיצליח לחצות אותו ולגלות מה יש מעבר לו. היצירה מסתיימת עם התקרבו של החוקר לחור השחור כאשר הספינה שלו יוצאת משליטה ונשאבת בעוצמה רבה אל תוך החור השחור. עוד על הספר הראשון ביצירה ועל אותו אלבום מדהים קראו את הסיקור שכתבנו עליו כאן:
הספר השני ונושא סיקורנו "Cygnus X-1 Book 2: Hemispheres" ממשיך בדיוק מאותה נקודה והוא מספר כיצד אותו חוקר ניצל והצליח לצאת מצידו השני של החור השחור אל תוך האולימפוס, שם מתרחש ויכוח בין אפולו (המוח) שמנהיג את האנשים החושבים, לבין דיוניסוס (הלב) אשר מנהיג את האנשים בעלי הרגש, בעוד שאותו חוקר (שעתיד להיות מוכתר כאל סיגנס) ישמש כמגשר שתפקידו לאזן ביניהם. המילה "Hemispheres" משקפת את שתי האונות במוח כאשר דיוניסס ואפולו מייצגים כל אחד אונה אחרת.
כבר בצלילים הראשונים של היצירה, במהלך ה- Fade In, ניתן ממש לשמוע ולדמיין כיצד ספינת החלל של החוקר נשאבת דרך החור השחור ויוצאת מן העבר השני שלו, ואנחנו כבר נכנסים לקטע הראשון מתוך 6 של היצירה - "Prelude". זה קטע אינסטרומנטאלי שאורכו כ- 3 דקות אשר בדומה לאוברטורה מהאלבום "2112" כולל שברי קטעים שילוו אותנו במהלך כל היצירה. לא צריך להיות מעריץ פנאטי של "Rush" כדי להעריך את יכולת הנגינה הוירטואוזית ואת הקומפוזיציה המדהימה והאיכותית שמוצגת כאן. רק תקשיבו לשינויי המקצבים, למשקלים ההזויים שמוחלפים כמו גרביים וליכולת הנגינה המדהימה. שימו ווליום, תגבירו ותקשיבו לבס של Geddy Lee מטייל לו מסביב לריפים של Alex Lifeson, תבחינו בתיזמון המדוייק והשילוב המדהים של התופים עם הגיטרה והבס, בסינקופות, בברייקים, באקורדים המפורקים, במיתרים הסתומים. אפילו המשולש מגיע כאן לאקסטזה כשהמקל של Neil Peart נוגע בו. פשוט שלמות, שלמות, שלמות!!!
לאחר הקטע האינסטרומנטלי אנחנו עוברים להקדמה מילולית שנועדה להכניס אותנו לסיפור. היא מסבירה על המאבק בין האלים הניצים אל "האהבה" ואל "ההיגיון" שנאבקים ביניהם עוד משחר ההיסטוריה על השליטה בבני האנוש.
לאחר פאוזה באורך תיבה (דקה 4:24) אנחנו עוברים לקטע השני ביצירה "(Apollo (Bringer of Wisdom". אפולו הוא אל השמש והאמנות במיתולוגיה היוונית. הוא מייצג את האונה השמאלית במוח. במהלך הקטע מציג אפולו את עצמו וממש כמו במערכת בחירות מסביר למה עדיף שהוא זה שישלוט בבני האדם. הוא מסביר שהוא מביא את החוכמה, את האמת ואת ההבנה. הוא מבטיח לבני האדם שהוא יעזור להם להבין ולמצוא אוכל, אש ומחסה. בתחילה בני האדם מרוצים ממה שמציע להם האל אפולו, הם לומדים, מתייעלים, בונים לעצמם חיי חברה וערי מגורים, אך עדיין משהו חסר להם והם אינם מבינים מה בדיוק. הקטע מסתיים כשבני האדם חוצים את "גשר המוות" בחיפוש אחר דיוניסס בכדי לקבל ממנו תשובות מה הם איבדו בדרך. הסולו המוטרף והמדהים של Alex Lifeson (דקה 6:24) ממש מלווה אותנו בחציית הגשר עד שבני האדם מגיעים לדיוניסס.
הקטע השלישי ביצירה מתחיל בדקה 7:00 ונקרא "(Dionysus (Bringer of Love". הקטע נפתח בנאום של דיוניסס אשר בדומה לאפולו מסביר לבני האדם מדוע הוא זה שטוב עבורם. דיוניסוס הוא אל היין והפוריות במיתולוגיה היוונית והוא מייצג את האונה הימנית במוח. דיוניסס הוא אל "אנושי" ובעל רגש בהשוואה ליתר האלים, הוא למעשה ההפך הגמור מהאל אפולו, כאשר אפולו הוא "המוח" השכלתני, המתוכנן והמחושב, בעוד דיוניסס הוא "הלב" הרגשי הנהנתן והספונטני. דיוניסס מנסה לשכנע את בני האדם ולהסביר להם שבניגוד לאפולו שמייצג חיים מחושבים ומתוכננים אך נטולי רגשות, הוא זה שיביא להם אהבה, התרגשות, צחוק ומוזיקה, אושר ודמעות. בני האדם משתכנעים בסופו של דבר, עוזבים את הערים הבטוחות ואת אפולו ועוברים לגור בטבע הפתוח, ביערות, מתחת לכוכבים, בחיי אידילייה של אהבה, אושר ומוזיקה. אבל, החורף הקשה תפס אותם לא מוכנים, הרעב והזאבים רק הוסיפו לבעיות והובילו אותם לייאוש מוחלט.
הקטע הרביעי ביצירה "(Armageddon (The Battle of Heart and Mind" הוא קטע שמתחיל באזור דקה 9:00 ומכניס אותנו למהלך מלחמת "גוג ומגוג" של שני האלים, לקרב בין הלב לבין המוח. הוא מסביר איך היקום כולו חולק לשניים במלחמה בין הלב ובין המוח וכיצד האנשים ננטשו ללא מנהיג שינחה ויוביל אותם, בעודם נסחפים אחרי האלים ונלחמים אחד בשני. בסיום הקטע הזה בחלק המלודי מתואר כיצד אלה שלא נלחמו עלו יחד עם החוקר על ספינת החלל "Rocinante" בדרכה האחרונה לחיפוש אחר "Cygnus" בעל הכח האימתני, בכדי שיעזור להם להביא לכדי סיום את המאבק הבלתי פוסק בין הלב והמוח והאלים אפולו ודיוניסס. הקטע מסתיים כשהערוץ השמאלי בסטריאו מתחלף לימני ועם אפקט דרמטי שמגיע לאחר המילה "Hemispheres".
הקטע החמישי ביצירה "(Cygnus (Bringer of Balance" נפתח בקטע אווירתי ושקט, החל מדקה 12:00, במהלכו אנחנו מקבלים "פלאשבקים" מהמסע בחלל ובזמן עם הספינה "Rocinante". אותם "פלאשבקים" מגולמים באמצעות סימפולים של קטעים מתוך היצירה "Cygnus X-1 Book 1" מהאלבום הקודם בקטע "The Voyage", אשר הושתלו אל תוך הקטע האינסטרומנטאלי. בסיום הקטע האינסטרומנטאלי מוצג החוקר כרוח ללא גוף וללא צורה, כמת שעדיין לא נולד שהגיע לאולימפוס וצופה באלים נלחמים בכח ובעוצמה, אך הוא בצערו הגדול אינו יכול לזוז ולהתערב, הוא בוכה מבפנים. ואז..... בבת אחת הקטע השקט מתפוצץ בכניסה חזקה ובצרחות של Geddy Lee (14:35) והלוחמים הניצים שחשו בצער הרב של החוקר מפסיקים את המאבק ביניהם ומכתירים אותו כאל סיגנס אל האיזון.
היצירה מסתיימת בקטע אקוסטי ומלודי (The Sphere (A Kind of Dream עם מסר של תקווה והרבה אופטימיות. בחלק הזה סיגנס קורא לאיחוד בין שתי האונות בכדי לייצר אונה אחת שלמה ומאוחדת.
הצד השני של האלבום נפתח עם "Circumstances" המתופף Neil Peart כתב כאן על השהות שלו בלונדון כשטס לשם כמוזיקאי צעיר בחיפוש אחר קריירה מוזיקלית ועל החזרה שלו כשנה וחצי לאחר מכן לקנדה היישר לזרועות הלהקה. הסגנון המוזיקלי כאן מזכיר את ההארד רוק הבסיסי מאלבומיה הראשונים של הלהקה רק עם הסאונד וההפקה שנקבל באלבומה הבא של הלהקה "Permanent Waves" משנת 1980.
הרצועה השניה בצידו השני של האלבום "The Trees" היא אולי "הלהיט" הגדול והיחיד מתוכו. כמיטב המסורת של Neil Peart, מדובר פה בסיפור דמיוני אלגורי שמהווה מעין משל על התנהגותם של בני האדם. מילות השיר מדברות על קונפליקט דימיוני המתרחש בין עצי האלון לבין עצי האדר (מייפל) – מעין קריצה קומית של פירט המעבירה את האופן בו הקנדים (מייפל) מרגישים כלפי האמריקאים (אלון). יצוין שבראיון עם פירט משנת 1980 למגזין Mosern Drummer הוא ציין כי לשיר אין כל משמעות ספציפית. הוא פשוט צפה בסרט מצויר וראה שם עצים מדברים וחשב מה אם העצים היו מתנהגים כמו אנשים. מעניין לציין שבסיום השיר ה"מייפלים" מתאגדים ומעבירים חוק שיוויוני כאשר המסור, הגרזן והמצ'טה כורתים את העצים הגבוהים (ה"אלונים") שהסתירו להם את אור השמש, כדי ליצור שיוויון בין כולם. הדבר מתאר השקפת עולם סוציאליסטית, השקפה שאיאן ראנד שיצירתה "Anthem" כיכבה באלבום "2112" התנגדה לה בכל תוקף.
הקטע הזה הפך לקלאסיקה מבוקשת בהופעות של הלהקה ובחלק מסיבובי ההופעות זכה לאינטרו אינסטרומנטאלי ארוך יותר המנוגן על-ידי Alex Lifeson ונקרא "Broon's Bane". הקטע "The Trees" הינו למעשה מיני אפוס שכולל שלושה משקלים עיקריים, חלקם א-סימטריים. רוב הקטע האקוסטי מנוגן במשקל 6/8, בעוד רוב הקטע הכבד במשקל 4/4 וקטע המעבר האינסטרומנטאלי במשקל של 5/4.
הרצועה האחרונה באלבום "La Villa Strangiato" הינה הקטע האינסטרומנטלי הראשון שהקליטה הלהקה. כותרת המשנה של היצירה היא: "An Exercise in Self-Indulgence", כלומר "תרגול בעינוג עצמי" וכמה שכותרת המשנה הזאת נכונה. זה קטע מורכב מאוד לנגינה הכולל 12 חלקי משנה ומשתרע על-פני כ- 10 דקות. חברי הלהקה טענו בזמנו שלקח להם יותר זמן להקליט את הקטע הזה מאשר את כל האלבום השני של הלהקה "Fly By Night". למרות שמדובר בקטע אינסטרומנטאלי הוא מספר סיפור מלא שמחולק ל- 12 חלקים. ההשראה ליצירה הגיעה מחלום של Alex Lifeson, והמוזיקה שבו מתארת את ההתרחשויות באותו חלום. הנגינה של החברים כאן וירטואוזית להפליא, במיוחד של אלכס שפשוט נמצא פה בשיאו.
מעניין לציין ש- Rush הושפעה בקטע הזה מהיצירה "Powerhouse" של Raymond Scott משנת 1937. הקשיבו לקטע של ראש החל מדקה 5:49 ולעומתו לקטע של ריימונד סקוט החל מדקה 1:24 כאן וספרו לנו מה אתם חושבים:
ועכשיו רק תגבירו את הווליום ותאזינו ליצירה המופלאה הזאת.
להאזנה לאלבום בגירסה המקורית: Spotify, Apple Music
להאזנה לאלבום בגירסה המורחבת לרגל 40 שנה הכוללת הופעה נדירה: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט