מה קורה כשלהקת "Rush" מחליטה להשתעשע קצת עם גראנג'???
ב- 19 לאוקטובר 1993 שחררה "Rush" את אלבום האולפן ה- 15 שלה "Counterparts".
זה אחד מהאלבומים המצליחים של הלהקה בארה"ב, אשר מיד עם שחרורו זינק למקום השני במצעד הבילבורד. מדוע רק למקום השני? כי בדיוק באותו היום יצא האלבום Vs., אלבומה השני של "Pearl Jam", אשר כבש את הפסגה.
ואתם בטח שואלים את עצמכם כיצד אחד האלבומים המצליחים של Rush בארה"ב מתקשר למילה "גראנג'" ממשפט הפתיחה.
אז בואו נשחרר את זה כבר בהתחלה. "Rush" באמת השתעשעה באלבום הזה עם גראנג' ואלטרנטיב. מי שלא מאמין שיקפוץ לסוף הפוסט ילחץ פליי על השיר "Animate" ימתין לשניה 0:57 ויגיד שהוא לא שומע כאן ריף גיטרה-בס-תופים שיכול היה בקלות להיכנס לאלבום "Ten" של "Pearl Jam". ואם זה עדיין לא מסתדר לכם אז תקשיבו לריף המוביל בשיר "Stick It Out" או למעברי האקורדים הכוחניים בפתיחת השיר "Cold Fire".
אז איך זה קורה שלהקת "Rush" מלכת הפרוג מטאל של שנות ה- 70 ונסיכת הסינתסייזרים של שנות ה- 80 מגיעה לגראנג' ולאלטרנטיב בשנות ה-90 ?
שנת 1993 היתה שנה בה מהפיכת הגראנג' הייתה בעיצומה. תעשיית המוזיקה פשוט נשלטת על-ידי להקות והרכבים מסיאטל או דומיהם, ו- "Rush" מבינה ששוק המוזיקה השתנה ללא הכר מאז הוציאה את אלבומה הקודם, שנתיים קודם לכן. היא מבינה שבכדי להישאר רלוונטית היא חייבת לעשות זאת שוב. היא חייבת לשנות את הסגנון המוזיקלי ולהתאים את עצמה לתקופה, כפי שעשתה זאת בהצלחה כבר מספר פעמים בעבר.
חברי הלהקה מתכנסים ומקבלים החלטה מודעת לשנות את הסאונד שלהם, אך עדיין להישאר ספונטניים במהלך הכתיבה. מאוחר יותר הם אישרו שהושפעו במהלך הכתיבה מלהקת "Primus" שחיממה אותם בסיבוב ההופעות של האלבום "Roll The Bones" וכן מלהקת "Pearl Jam". לייפסון גם ציין בראיון שערך לאחר יציאת האלבום, כי הייתה הסכמה בין חברי הלהקה שלגיטרה יהיה תפקיד יותר דומיננטי מהקלידים, דבר שלא קרה מאז האלבום "Moving Pictures".
יחד עם זאת, מאחורי הקלעים התגלעו חילוקי דעות מוזיקליים בין Alex Lifeson ל- Geddy Lee. לייפסון ביקש מגדי לי לא להשתמש בכלל בקלידים, אך לי הביא אותם איתו לאולפן, דבר שהעכיר את האווירה. לי הסביר שכוונתו היתה להשתמש בקלידים כתוספת, "קישוט" משלים למוזיקה, כפי שנעשה באלבום הקודם, אך Alex Lifeson סבר שגדי לי חוזר בו מההסכמה המודעת ומעוניין שהקלידים יהוו חלק עיקרי ומהותי. כפי שניתן לשמוע מהאזנה לאלבום, התוצאה הסופית מתיישבת יותר עם הגירסה של גדי לי, שכן תפקידי הגיטרה באלבום מאפילים כמעט לחלוטין על הקלידים, אשר גם אם קיימים בשיר כזה או אחר הם משמשים ככלי ליווי ברקע ולא יותר מכך.
בסופו של דבר באלבום הזה קיים איזון מושלם בין ההחלטה המודעת לכתוב מוזיקה שתתאים לתקופה, לבין ההסכמה והרצון של הלהקה להיות ספונטנית. האיזון המושלם הזה הוא זה שיהפוך את האלבום לאחד מהמצליחים של הלהקה בארה"ב.
ספירת הקצב של Neil Peart שנתפסה בהקלטה, מכניסה אותנו חזק לשיר "Animate", הראשון ברצף גראנג'-אלטרנטיב שפותח את האלבום. Geddy Lee חשב שלספירה של Neil Peart יש מגע אנושי שמעביר היטב את האווירה באולפן ולכן היא נשארה. כאן המקום לציין שפירט מנגן באלבום הזה על סט לודביג מייפל קלאסיק אמריקאי שמשפיע מאוד על הסאונד המיוחד של האלבום. מיד לאחר הספירה Neil Peart נכנס עם מקצב R&B 4/4 בסיסי, ולאחר תיבה אחת מצטרפים אליו Alex Lifeson עם האקורדים המפורקים וגדי עם ליין הבס הדומיננטי והסוחף, כאשר ברקע ניתן לשמוע את הקלידים שמשמשים כליווי בלבד, ממש כפי שגדי לי התכוון. Geddy Lee לי מנגן כאן באופן מכוון עם מגבר בס מקרטע. המגבר הישן הזה נמצא תקול באולפן ותוקן בעזרת טכנאי ההקלטה, במיוחד כדי לקבל צליל בוסרי ומחוספס. בדקה 3:19 אנחנו מורדים קצת לקראת הכניסה לקטע המעבר שכולל סולו יפה של Alex Lifeson וגם את המילה "Counterparts" שמייצגת את שם האלבום.
אנחנו מקשיחים את הסאונד עם הריף הגראנג'י, המחוספס והכבד שמוביל את השיר "Stick It Out" שהיה גם הסינגל הראשון ששוחרר מהאלבום והגיע למקום הראשון בבילבורד. הקליפ לשיר זכה להרבה זמן מסך ב- MTV וללא ספק תרם רבות להצלחתו הייחסית של האלבום. השיר הזה התפתח מריף גיטרה שאלכס ניגן ל- Geddy Lee, וגדי מאוד אהב. הלהקה נצמדה לריף הכוחני שעושה את מרבית השיר, אך הוסיפה לו מספר אלמנטים שהפכו אותו למעניין יותר.
הרצועה השלישית "Cut to the Chase" נפתחת עם פריטת הגיטרה האוורירית של Alex Lifeson ואנחנו כבר מרגישים במעבר מגראנג' לאלטרנטיב במיוחד באקורדים הכוחניים שלו בפזמון. הסולו של Alex Lifeson הוא אחד היפים והמיוחדים באלבום. מדהים לחשוב שהוא בכלל נלקח מקלטת הדמו שלייפסון הכין על טייפ אנלוגי. אלכס חשב שהגירסה הזאת היא הטובה ביותר. חדי האבחנה יצליחו לשמוע כאן פסנתר שמלווה חלקים מהשיר.
האלבום מוריד הילוך עם הרצועה הרביעית "Nobody's Hero" אחד מהשירים היפים והמרגשים באלבום ש- Neil Peart כתב בהשראת מותו של חברו מאיידס. השיר מבוסס ברובו על הגיטרה האקוסטית של Alex Lifeson והבס של Geddy Lee והוא כולל ליווי של מקהלת כלי מיתר עליה מנצח Michael Kamen האגדי.
המילים לשיר החמישי "Between Sun & Moon" הינם פרי שיתוף פעולה נוסף בין Neil Peart לבין Pye Dubois שכתב יחד עם Neil Peart את המילים לשירים "Tom Sawyer" ו- "Force Ten" בעשור הקודם. הצד המוזיקלי בשיר התפתח מג'אם בין Geddy Lee לאלכס. Alex Lifeson ניגן לגדי את הריף וגדי חשב שהוא בכלל לא מזכיר את הנגינה של Alex Lifeson אלא את הרולינג סטונס. מה שכן, השניים הסכימו ש- Keith Richards ו- Pete Townshend היוו השראה בכתיבת השיר.
השיר "Double Agent" תואר על-ידי Geddy Lee כ"תרגיל מושלם בפינוק עצמי". זה השיר האחרון שהלהקה כתבה לאלבום וגדי לי ציין שהם רצו פשוט להתפרע ולנגן מה שבא להם. Geddy Lee גם ציין שזה השיר הכי "חנוני" שיצא להם (כנראה בגלל קטע הדיבור באמצעו) אבל הוא גם אמר שהוא מרוצה מאוד מהתוצאה הסופית. באופן די מדהים הסאונד של ריף הגיטרות בשיר הזה הינו מעין צוהר שמאפשר הצצה לעתיד, שכן הוא מאוד מזכיר את הסאונד שיהיה ללהקה באלבומיה משנות האלפיים.
השיר "Cold Fire" הוא אחד השירים היפים באלבום שעוצמתו בדינמיקה. הוא נפתח עם ריף גיטרה עצבני ומשם לקטע מלודי ורגוע וחוזר חלילה. חברי הלהקה ציינו שהיה להם הכי קשה לסיים את השיר הזה וכי הוא שוכתב מספר פעמים, עד שהמפיק Peter Collins סייע להם להגיע לתוצאה הסופית ומשביעת הרצון. לי היה כל-כך מרוצה מהתוצאה שהוא דירג את הבתים של השיר כטובים ביותר באלבום מבחינת קומפוזיציה. השיר הזה הגיע למקום השני במצעד המיינסטרים בארה"ב.
מעניין לציין שהאלבום הזה כולל קטע אינסטרומנטאלי שנקרא "Leave That Thing Alone" אשר לפחות מבחינת השם מהווה המשך לקטע האינסטרומנטאלי "Where’s My Thing?" מהאלבום הקודם.
לאחר יציאת האלבום יוצאת הלהקה לסיבוב הופעות מוגבל בקנדה ובארה"ב בלבד. הסטליסט שנבחר על-ידי חברי הלהקה לסיבוב הזה היה בין היפים והמגוונים שלה והוא גם כלל לראשונה מזה שנים קטע מהיצירה "Hemispheres" אותה הלהקה לא ניגנה במשך שנים.
לאחר סיום סיבוב ההופעות לקחו חברי הלהקה הפסקה יחסית ארוכה, Geddy Lee התפנה למשפחתו ו- Alex Lifeson עבד על פרויקט הסולו שלו "Victor".
האלבום הזה מוכיח כאלף עדים ש- "Rush" היא להקה שמצליחה פעם אחר פעם להתאים את עצמה לתקופה ולסגנון וכך להישאר תמיד רלוונטית, היא זיקית שמחליפה צבעים בהתאם למקום ולזמן בו היא פועלת ובתוך כך היא רק הולכת ומשתבחת עם השנים.
להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט