ב- 12/6/12 שוחרר אלבום האולפן ה- 19 של "Rush", והאחרון שלה, "Clockwork Angels".
באופן "שעוני" לגמרי האלבום כולל 12 קטעים שכנראה מסמלים את 12 השעות שמציג השעון המופיע על גבי עטיפת האלבום. האלבום גם שוחרר ביום ה- 12 לחודש יוני 2012.
חדי העין מבינכם בטח הבחינו שהשעה שמראה השעון על עטיפת האלבום היא 9:12, כלומר 21:12, מעין קריצה של הלהקה לאלבום המופתי שלה "2112" משנת 1976. ואכן יש קשר רב בין שני האלבומים הללו, לא רק מבחינת רמת הכתיבה והסגנון המוזיקלי, אלא בעיקר מבחינת התוכן.
ניתן ללמוד על הדימיון הרב ל- "2112" כבר ממבט חטוף במילות השירים בעטיפה הפנימית של האלבום, ועוד לפני ששמענו אפילו תו אחד ממנו. כל אחד משנים-עשר השירים נפתח בהקדמה קצרה המיועדת להכניס את המאזין לאווירת הסיפור ולהשלים לקורא, יחד עם מילות השיר, את סיפור המעשה.
אמרנו תוכן, אז "Clockwork Angels" הוא אלבום קונספט מלא, מתחילתו ועד סופו, המגולל סיפור עתידני דיסוטופי על עולם "פאנק-קיטור" ("Steampunk" הוא תת ז'אנר במדע בדיוני העוסק בעולם בו לא התפתחו טכנולוגיות מנועי בנזין ודיזל, דיגיטל ואלקטרוניקה ובמקומן התפתחו טכנולוגיות מנועי קיטור ואנלוג), ועל נער צעיר Owen Hardy היוצא למסע חיפוש עצמי בעולם "Steampunk" מלא אנרכיסטים, מלאכים, פיראטים, להטוטני קרנבל, חוקרים ו"שענים" (Watchmakers), נער שתמיד הרגיש כל-כך קטן בעולם שלו, אך מעולם לא הפסיק לחשוב בגדול!
וזה בדיוק האופן בו מתחיל סיפור העלילה של "Clockwork Angels", כאשר במילות השיר "Caravan" הפותח את האלבום מסביר אוון: "In a world where I feel so small I can’t stop thinking big".
כאן המקום לציין שהאלבום "Clockwork Angels" הוקלט בשני שלבים. שני השירים הראשונים באלבום, "Caravan" ו- "BU2B" הוקלטו בשנת 2010 וזכו להיכלל בסטליסט של סיבוב ההופעות "Time Machine" שנערך בשנים 2010-2011. לאחר סיום סיבוב ההופעות נכנסה הלהקה לאולפן בכדי להשלים את הקלטת האלבום ובמהלך אותן הקלטות הוענקה לשני השירים הללו גירסה שונה במקצת מגירסת הסינגלים ששוחררו לפני יציאת האלבום.
האלבום כולו נולד מג'אם סשנים של Geddy Lee ו- Alex Lifeson אשר הקליטו את המוזיקה בטורונטו ושלחו אותה ל- Neil Peart שהצמיד לה מילים. זו הפעם הראשונה בה אלבום של הלהקה כולל ליווי של כלי מיתר וליתר דיוק ששה כינורות ושני צ'לואים. כלי המיתר האלה ילוו את הלהקה גם במהלך סיבוב ההופעות לקידום האלבום, כאשר בפעם הראשונה בתולדות הלהקה יעלו איתה לבמה אמנים נוספים – אנסבל כלי מיתר הכולל 10 נגנים.
השיר "Caravan" נפתח באינטרו קצרצר ומיד אחריו כניסה של ריף גיטרה-בס מהודק ותיפוף חד ומדויק, וכבר מהתו הראשון המאזין מבין מדוע "Rush" נחשבת לאחת מהפאוור-טריוס הטובות בכל הזמנים. זוהי נקודת המוצא של אוון – הנער, למסע החיפוש שלו בקראוון, מהכפר הקטן בו גדל "Barrel Arbor", לכיוון העיר הגדולה "Crown City".
הרצועה השניה נקראת "BU2B" - ראשי תיבות של המילים "Brought Up to Believe" אשר גם פותחות את השיר. השיר נפתח באינטרו גיטרה אקוסטית בפריטה רכה ועדינה המתמזגת בקולות הלחישה של Geddy Lee. כשהפתיחה האקוסטית מתפוגגת השיר מתפרץ לחיים בהיפראקטיביות חסרת רחמים וקולו של גדי נשמע חזק, אפילו כועס, באופן הפוך ומנוגד ללחישות הרכות שלו באינטרו. השיר לא מאבד מומנטום לרגע בעיקר בזכות נגינת הגיטרה של Alex Lifeson. בשיר מספר אוון כיצד הוא חונך להאמין שליקום יש תוכנית עבור כל אדם, וכיצד גורלו של אדם הוא בדיוק מה שמגיע לו ללא יכולת לשינוי. זהו עולמו של "השען" עולם המתנהל באופן כל-כך במדויק כמו שעון, מלא בסטריאוטיפים לפיהם לכל אחד יש את התפקיד והמטרה שלו.
שיר הנושא "Clockwork Angels" מגיע מיד לאחר מכן. למעלה מ- 7 וחצי דקות של מוזיקה ובכל זאת, אין בשיר הזה רגע דל אחד. העלילה מספרת על המלאכים האגדתיים של "כיכר קרונוס" הנמצאת במרכז העיר הגדולה "Crown City", המקום עליו שמע אוון בסיפורים ושאליו תמיד שאף להגיע. השירה של גדי לי כאן במיטבה, עבודת הגיטרה היפהפייה של Alex Lifeson והסולו הקולח עם נגיעות הבלוז, הם בין הטובים שלו ועבודת תופי הטמטם המבריקה של הפרופסור (Neil Peart), הופכים כולם את השיר הזה לאחר מרגעי השיא של האלבום.
הקטע הרביעי באלבום "The Anarchist" נפתח בקטע אינסטרומנטאלי אנרגטי - תופים רועמים ומתגלגלים של פירט, ריף גיטרה, חזק ו"גראנג'י" של Alex Lifeson וליין בס פראי של Geddy Lee, אשר מניע את כל המכונה המנוסה והמשומנת הזאת. השיר עורך לנו את ההיכרות הראשונה עם "האנרכיסט" המנסה לשבש כל צורה של סדר בעולם המדויק של "השענים" או במילות השיר עצמו "I Plan My Vengeance On My Own - and I Was always Alone…"
הרצועה החמישית באלבום "Carnies" הוא שיר באווירה אמיתית של קרנבל (קרני הכוונה למופע קרנבל). אוון מוצא עבודה עם קרנבל נודד והוא זוכה להיות בקרבת כיכר קרונוס האהובה עליו, שם ממוקם הקרנבל. במהלך המופע מבחין אוון באנרכיסט אוחז בידו חפץ חשוד המחובר עם חוטים לשעון אנלוגי. הוא צועק בכדי להזהיר את הקהל והאנרכיסט זורק את החפץ על אוון, אשר תופס אותו באינסטקטיביות לעיני ההמון הזועם. השיר כולל עבודת גיטרה מצויינת של ליפסון, במיוחד הסולו. הקשיבו טוב לשיר כי למעשה ישנם שלושה שכבות נפרדות של גיטרה בשיר. אחת תגיח לכם מהרמקול הימני, השניה תישמע באוזן השמאלית והשלישית במרכז.
השיר "Hallo Effect" מביא איתו הפוגה שקטה ומלודית שמבליטה את השירה של גדי לי ואת העבודה האקוסטית המדהימה של לייפסון, באופן המעצים את האופי הכואב של מילות השיר. בעלילה אוון מתאהב באחת האקרובטיות בקרנבל, רק כדי להבין שהיא אינה מתאימה לו.
באופן מתוזמן להפליא השיר השביעי באלבום הוא "Seven Cities of Gold". שיר עם ניחוח בלוז-רוק, אך עדיין גרובי ומקפיץ, הכולל את אחד מהפזמונים "הקליטים" ביותר של "Rush". השיר משופע בעבודת כלי מיתר סוחפת ומדהימה, המוסיפה לשיר גוון "אפי". מילות השיר מספרות על המשך מסעו של אוון שעובר לעבוד בספינה המונעת על-ידי קיטור בחיפושו אחר "עיר הזהב" המפורסמת "CA-bola" עליה שמע בילדותו.
השיר השמיני "The "Wreckers מספר על הפיראטים ועל הפשיטה והטיבוע של ספינת הקיטור בה נמצא אוון, אשר הופך גם לשורד האחרון של אותה פשיטה. למרות המסר הלירי העגום של השיר המוזיקה כאן יחסית שמחה ומרוממת. השירה של גדי לי כאן היא דוגמא מצוינת לדינמיות של הקול שלו והיא מוכיחה שאולי אין לו כבר את היכולות "הסופר-סוניות" שהיו לו לפני כמה עשורים, אבל הוא עדיין מפצה על-כך היטב במנעד קולי מכובד שעולה ויורד, מעלה ומטה בסולם הווקאלי. מעניין לציין שהשיר הזה נכתב תוך חילופי תפקידים של גדי לי ואלכס לייפסון שהחליטו להצליב ביניהם את כלי נגינה.
הרצועה התשיעית "Headlong Flight" היא הסינגל השלישי מהאלבום ששוחרר חודשיים לפני יציאת האלבום. השיר נולד במהלך ג'אם סשיין של גדי ואלכס בביתו של גדי במהלך ההפסקה שבין שני חלקי סיבוב ההופעות Time" Machine". השיר כולל אלמנטים מהשיר "Bastille Day" שהופיע באלבום "Caress of Steel" משנת 1975. מבחינת העלילה השיר מתרחש בעתיד, כאשר אוון נזכר בהרפתקאותיו במהלך מסע החיפוש העצמי שלו והוא כולל את המשפט: "I wish that I could live it all again". המשפט הזה שימש כהשראה לכל הקונספט של סיבוב ההופעות האחרון של הלהקה "R40", בו הלהקה בחרה לנגן שירים מכל שנות הקריירה שלה בסדר כרונולוגי הפוך, מעין חזרה אחורה בזמן כדי לחיות הכל מחדש.
הקטע העשירי באלבום "BU2B2" הוא חלקו השני המלנכולי והקודר של השיר השני באלבום BU2B. השיר מתכתב היטב עם המבוא האקוסטי שפותח את החלק הראשון "BU2B" . השירה של גדי לי עדינה וריגשית והיא מלווה אך ורק בכלי מיתר. אמרנו השפעות מ- "2112", אז האופי הדכאוני של המילים מזכיר את החלק השישי של היצירה "2112" הנקרא "Soliloquy", גם שם גיבור הסיפור נשאר ביאוש כמעט מוחלט, בדומה לגיבור בסיפורנו. השיר הוא מעין מונולוג של אוון (ממש כמו ב "2112") והתפכחות שלו בהקשר לעולם והחברה בה הוא חי. לא עוד אופטימיות חסרת גבולות, לא עוד אמונה בכוחות גדולים יותר, יותר מדי כאב, יותר מדי יגון, יותר מדי אכזבה... ובמילות השיר עצמו: "Belief Has Failed Me Now, Life Goes From Bad to Worse. No Philosophy Consoles Me, In a Clockwork Universe…" מעניין ש- "BU2B2" הוא השיר הקצר ביותר באלבום, רק דקה ו- 28 שניות, אך למרות זאת הוא כולל ארבעה בתים.
השיר "Wish Them Well" מספר לנו על סירובו של אוון להיכנע לייאוש וההבנה שלו שלא ראוי להמשיך לחיות את חייו בכעס וטינה כלפי כל אותם אלה שפגעו בו אלא להתרחק מהם ולאחל להם כל טוב... השירה של גדי הוקלטה כאן במספר שכבות, כאשר בכל רובד שירה גדי שר באוקטבה גבוהה יותר.
השיר החותם את האלבום "The Garden", הוא בין היפים ש- "Rush" כתבה מהלך יותר מ- 40 שנות פעילותה. באופן מפתיע זהו דווקא השיר הראשון שכתבה הלהקה לאלבום. הסוף למסעו של אוון והגילוי כי החיפוש האמיתי של חייו היו למעשה אהבה וכבוד עבורו ועבור אחרים. השיר מדבר על גן מטאפורי שיש לטפל ולטפח אותו, הכולל את את כל מעשיו והתנהגותו של האדם, כאשר האוצרות של אותו גן הם אהבה וכבוד.
מילות סיום - אפילוג
האלבום "Clockwork Angels" הוא יצירת מופת של להקה שאמנם הייתה בשלהי תקופת היצירה שלה, אבל ללא ספק הוכיחה שהיא נמצאת בשיאה הן מבחינת יכולת הכתיבה והן מבחינת הביצוע. זו אכן "שירת הברבור" של "Rush" כלהקה, אבל קשה לדמיין דרך טובה יותר עבור גדי, אלכס וניל לסיים את הקריירה שלהם.
בתום סיבוב ההופעות שליווה את האלבום "Clockwork Angels" הביע פירט באזני חבריו את רצונו לפרוש מהופעות. העומס על גופו של פירט שהיה אז בן 60 היה עצום. הופעות הלהקה נמשכו למעלה מ- 3 שעות שכוללות תיפוף מורכב ומסיבי, סולו תופים אינטנסיבי וארוך ולפעמים אפילו שניים, והוא חשש שהדבר יפגע ברמת הנגינה שלו.
לאלכס ולגדי היתה בקשה אחת אחרונה, לצאת לסיבוב הופעות גרנדיוזי אחרון. אלכס הזכיר לפירט את דלקת הפרקים ממנה הוא סובל אשר עלולה להשפיע גם על נגינתו, והתחנן לסיבוב אחרון. פירט הסכים לבסוף אך לסיבוב מוגבל ומצומצם בארה"ב בלבד.
הסיבוב "R40" כלל שירים מכל התקופות, כאשר הלהקה חוזרת באופן כרונולוגי הפוך בזמן, החל באלבום "Clockwork Angels" ועד לאלבום הראשון ולקטע בן 16 תיבות מהשיר "Garden Road" שהלהקה הקליטה עוד לפני צאת אלבומם הראשון.
במהלך ההופעה משתנה גם כל הסט והתפאורה וחוזרים גם הם אחורה בזמן, כאשר פועלי במה מסתובבים בכל מהלך ההופעה על הבמה, מרכיבים ומפרקים מגברים וכלי נגינה כדי שיתאימו לרוח התקופה של השיר המנוגן. בסיום ההופעה הסט כולל אך ורק שני מגברי גיטרות על כיסאות עם מיקרופונים מכוונים אליהם, ממש כמו בתחילת דרכה של הלהקה, במרתפים בווילודייל, אונטריו, קנדה...
אחד מהשירים בסטליסט היה שיר שהלהקה מעולם לא ביצעה בהופעות - "Losing It" מהאלבום "Signals" משנת 1982. שיר מרגש עד דמעות שמספר על אמנים שהיו בשיא גדולתם ופתאום "מאבדים את זה" – רמיזה של פירט למצב אליו הוא חשש להגיע והסיבה להפסקת פעילותו בלהקה.
באופן מאוד מצער, המחשבה היום על עטיפת האלבום והרעיון "השעוני" שמאחוריו פשוט מצמררת. כשהשלישייה המופלאה ירדה מבמת אולם הפורום בלוס אנג'לס בהופעתה האחרונה שנערכה ב- 1 לאוגוסט 2015, החלו מחוגי השעון של ניל לתקתק לאחור...
להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט