Pearl Jam - Vs.

האלבום השני של "Pearl Jam" שוחרר ב-19 באוקטובר 1993, שנתיים לאחר ההתפוצצות של "Ten"

האלבום הזה הוא הראש האדום של הגפרור כשהוא ניצת...

הוא יצירה שעובדה בפטיש ואיזמל ואחר כך שוייפה על-ידי נייר זכוכית מספר 3...

אם חברי הלהקה טענו שבאלבום הראשון ההפקה הייתה מוגזמת והליטוש היה חלק מדי, כאן הם לוקחים את זה לכיוון שלהם ועושים את זה בדרך שלהם (בעצם בדרך של רובם, כי אדי לא אהב את האולפן). זו הפעם הראשונה ש- PJ עובדים עם המפיק Brendan O’brein, מפיק שיודע לקחת אותם לכיוון שהם רוצים וליצור איתם ביחד כלהקה.

האלבום הזה נוצר תחת לחץ עצום וכנגד כל מה שהלהקה רצתה שיקרה, זה הדיסוננס הידוע של פרל ג'אם, הרצון לעשות מוסיקה טובה, אבל ללא הצלחה שבאה לצידה או יותר נכון ללא ההשלכות של ההצלחה. "Ten" הרי הביא להם בדיוק את ההיפך, אמנם לקח קצת זמן אבל הפריצה שלו הייתה מטאורית והייתה לכך השפעה ישירה על האלבום השני. לא משנה אם הוא היה טוב או רע, האלבום השני נועד להצלחה מסחרית מכוח האנרציה של האלבום הראשון.

רק כדי לסבר את האוזן, האלבום "Vs". שבר את שיא המכירות של אלבום לשבוע הראשון (יותר נכון חמישה ימים), והוא החזיק בתואר הזה במשך 5 שנים !!! "Vs." הוא גם האלבום היחיד של פרל ג'אם שזינק הישר למקום הראשון בבילבורד (ואם קראתם את הסיקור שלנו על האלבום "Counterparts" של להקת "RUSH" אתם יודעים שהוא גנב את הבכורה מהאלבום שיצא בדיוק באותו היום), והחזיק שם 5 שבועות. כל זה נשמע מדהים ופנומנאלי אבל זה בדיוק מה שהלהקה לא רצתה שיקרה...דיסוננס ?? כבר אמרנו !!

(Photo: Gie Knaeps)

קצת רקע

כשהחברים ניגשו להקליט את האלבום במרץ 1993 אחרי סיבוב הופעות ללא הפסקה וההצלחה המטורפת של האלבום

הראשון, הם רצו לעשות הכל כדי לא לזרום עם גל ההצלחה הזה. חלק מהגישה הביאה לכך שלמרות שהאלבום כלל שישה סינגלים מצליחים, הלהקה לא הוציאה להם אפילו וידאו קליפ אחד, ובמקרה אחר אפילו השמיטה שיר מהאלבום (את השיר "Better Man" שיופיע בסופו של דבר באלבום הבא), רק בשל העובדה שהמפיק ברנדון אובראיין חשב שהוא יהפוך ללהיט.

כחלק מהלחץ העצום שחוותה הלהקה בעקבות ההצלחה המטאורית של אלבום הבכורה, חווה Eddie Vedder קשיים מאוד גדולים בכתיבה, ובאחד הראיונות הוא אפילו טען שזה האלבום שהיה לו הכי פחות כיף לכתוב. ברנדון ניסה לשחרר מעט את הלחץ, בכך שהוא גרר את חברי הלהקה לשחק "סופטבול" בכל יום לפני ההקלטות. דמיינו לעצמכם את חברי הלהקה כל בוקר אחרי הקפה יוצאים למשחק קצר כדי לשחרר לחץ ורק אז נכנסים להקלטות. דבר נוסף שהוא עשה, היה לגרום לחברי PJ להקליט ביחד כלהקה. במובן מסויים זה היה האלבום הראשון של פרל ג'אם כלהקה, כי הם כתבו את כל האלבום ביחד ואף אחד לא בא עם חומרים מוכנים מראש כשהאחרים הוסיפו ושיפצו את הקיים. על-כך יש להוסיף את שחקן החיזוק - המתופף Dave Abbruzzese אשר הצטרף ללהקה מיד אחרי יציאת האלבום "Ten" והיה חלק מסיבוב ההופעות. שוחחנו על ההשפעות של דייב על הלהקה, הזכרנו אותו מספר פעמים בתוכניות שלנו ועוד נדבר עליו בהמשך.

(Photo: Paul Bergen)

עוד פרט מעניין הוא שהלהקה הקליטה את האלבום בצורה שונה ממה שהיה נהוג אז, בכל פעם הם עבדו על שיר אחד בלבד ולא המשיכו הלאה עד שסיימו אותו, לא רק את הכתיבה אלא גם את ההקלטה, העיבוד והמיקס ורק אז הם הרשו לעצמם להמשיך הלאה לשיר הבא.

אדי שידוע בהתמסרותו הטוטאלית, בהשקפותיו החברתיות והפוליטיות וביחסו לתעשיית המוסיקה, הרגיש מאוד לא נוח במהלך ההקלטות. ההקלטות התבצעו בסטודיו משוכלל עם אווירה מפנקת ונינוחה שמאוד התאימה לדייב (כאן מתחילים היחסים להיסדק) ואולי גם לשאר חברי הלהקה, אבל לא לאדי. הוא לא אהב ש- Stone Gossard מגיע להקלטות בחלוק וכפכפים, הוא חשב שבסביבה כזו לא יוצרים מוסיקת רוק אלא מוסיקת מעליות או מוסיקה לארוחות ערב ובשלב מסויים הוא פנה לברנדון וביקש ממנו להיעלם לכמה שבועות. אדי לקח את הרכב שלו ונסע לסן פרנסיסקו, הוא ישן ברכב במשך מספר שבועות רק כדי לצאת מאזור הנוחות. החוסר נוחות הוא זה שגורם לאדי להיות יצירתי.

לפני שניגע בשירים נדבר קצת על העטיפה שגם היא מחוספסת. דיברנו על הדיסוננס נכון... אז העטיפה היא תמונה ש- Jeff Ament צילם בחווה שבהמילטון מונטנה, בה נראית כבשה (אנגורה) דוחפת את הראש שלה דרך רשת. חברי הלהקה סיפרו שהם בחרו בתמונה בגלל שהיא ייצגה את מה שהלהקה הרגישה באותה תקופה. שהם כולם עבדים של התעשייה, שההצלחה הפכה אותם לחיה פצועה וכלואה שלא מסוגלת לפרוץ את המחסומים של תעשיית המוסיקה. גם שמו של האלבום היה אמור לייצג את אותו הקונספט. בתחילה הלהקה נתנה לאלבום את השם, Five Against One הלקוח מתוך השורה הראשונה של השיר Animal" - “One, two, three, four, five against one". המשפט הזה מתייחס לחמשת חברי הלהקה נגד אחד... נגד התעשייה... נגד עצמם. השם שונה בדקה ה- 90, כך שיש עדיין מספר קלטות שמסתובבות בעולם שנושאות את השם המקורי ולא את השם הסופי שהוא "Vs".

(Photo: Joe Giron)

ועכשיו למנה העיקרית

נדירים המקרים בהם להקה מצליחה לייצר שני מאסטרפיסים רצופים, בטח כשמדובר בשני האלבומים הראשונים וכל שכן כשהלהקה בכלל סולדת מכל מה שקשור בהצלחה. אז בין אם החמישייה המופלאה התכוונה לכך ובין אם לא, יצא להם אלבום מופתי שני ברציפות, אלבום פצצה אשר שומר על רמה גבוהה לכל אורכו ושאין בו אפילו שיר חלש אחד.

הוא נפתח עם דו קרב בס-תופים במקצב מהיר וסוחף שמקושט בליין גיטרה רנדומלי למשך 30 השניות הראשונות לשיר, מעין אימון מתיחות לפני ריצת ספרינט ואז... "Ready..... Set....... "Go !! השיר מתפוצץ לנו ישר בפנים עם 8 מכות סנייר רצופות והשיר מעורר התזזית הזה מוציא את האלבום הזה לדרך. מדהים לחשוב שדווקא המתופף Dave Abbruzzese הוא זה שהגה את הריף אשר מוביל את השיר המטורף הזה שגם ישוחרר כסינגל הראשון מתוך האלבום.

יום אחד כשכל החברים עשו קומזיץ גיבוש, דייב שלף את הגיטרה והתחיל לנגן את הריף ואז סטון שאל אותו מה הוא מנגן ופתאום ג'ף הצטרף ואדי התחיל לשיר והשאר היסטוריה. אדי רמז שהשיר הזה מדבר על הרכב שלו, אבל יש כאלה שטוענים שמדובר דווקא בשיר שעוסק בהתעללות בילדים והם שואבים את מסקנתם מהשורות Don't go on me מול Don't you want me, כאילו הילד שואל את ההורה מדוע הוא מתעלל בו.

ואם השקעתם את כל כוחותיכם בספרינט, אז חבל כי זאת הולכת להיות ריצה למרחקים ארוכים שנמשכת עם הקצב המטורף של "Animal" ואחד הריפים היפים והמקפיצים שהלהקה הזאת כתבה אי פעם. כשהפתיחה הזאת מנוגנת אין אפילו רגל אחת שנותרת על הריצפה ואין ראש אחד שיעמוד במקום. השיר הזה התחיל בכלל מקטע אינסטרומנטאלי של סטון שהוקלט כדמו ונקרא "Weird A". גם סולו הגיטרה של Mike McCready בשיר היה תוצאה לא מכוונת. הוא ניגן סולו לטכנאי הגיטרות של הלהקה בלי לדעת שהוא בסופו של דבר ייכלל באלבום. מילות השיר שמתחילות עם five against one מדברות כאמור על הקושי שיש ללהקה אל מול תעשית המוזיקה כפי שהזכרנו לעיל.

אנחנו מורידים הילוך ומחליפים לאקוסטיות עם "Daughter" אחד השירים היפים והמרגשים באלבום אשר שוחרר כסינגל השני מתוכו. השיר מדבר על ילדה עם בעיות קשיי למידה ועל אמא שאינה מבינה את הבעיה שיש לבת שלה. הזרעים הראשונים של השיר נשתלו במהלך סיבוב ההופעות של האלבום "Ten" כשגוסרד ניגן לוודר באוטובוס את מעבר האקורדים שיהפוך בהמשך לשיר. ניתן לצפות ברגע המכונן הזה בסרט הדוקומנטרי משנת 2011 "PJ20" של הבמאי קמרון קרואו. אגב, הברייק האינסטרומנטאלי הקצר בשיר הזה משמש כקרקע פוריה לאילתורים של חברי הלהקה בהופעות.

ניצנים ראשונים שמסבירים את הסיבה לעזיבתו של דייב את הלהקה לאחר האלבום ניתן למצוא ברצועה הרביעית של האלבום "Glorified G". השיר נכתב על-ידי אדי לאחר שגילה שדייב רכש אקדח. דייב ואדי התייחסו להצלחה המסחררת באופן שונה, דייב נהנה ממנה בעוד אדי התרחק ממנה באופן סגפני. כחלק מההתמודדות עם ההצלחה דייב החליט יום אחד לרכוש אקדח. אמנט גילה את הדבר לאדי במהלך כתיבת החומר לאלבום ואדי היה המום. הוא ניגש לדייב ושאל אותו אם הוא באמת קנה אקדח. דייב ענה לו בציניות שלמעשה הוא קנה שניים. אדי מיד התיישב וכתב את המילים "Got a gun, fact I got two/That’s OK, man, ’cause I love God/Glorified"

השיר "Dissident" הוא הסינגל הרביעי ששוחרר מהאלבום. השיר היה כבר כמעט מוכן בשנת 1992, עוד לפני הסשנים לקראת הקלטת האלבום והוא מדבר על בגידה ועל תחושת האשמה שמגיעה לאחריה.

ליין הבס ההיפנוטי של אמנט בשיר "W.M.A." מניח את הבסיס לשיר מחאה נגד הכח המאסיבי שמפעילה המשטרה. חוברת האלבום כוללת כתבה גזורה על אדם בשם Malice Green, גבר אפרו אמריקאי שנהרג על-ידי משטרת דטרויט בשנת 1992. עם זאת בראיונות שקיים וודר הוא ציין שהשיר מבוסס על מקרה אחר של אלימות משטרתית בו הוא חזה במו עיניו.

השיר "Rearviewmirror" מעלה אותנו על הכביש המהיר ומגביר לנו שוב את הדופק עם המקצב המהיר והתזזיתי והליין המעגלי, מונוטוני ומהפנט של השיר הזה, בו אדי מספר כיצד הוא בורח ומתנתק מאביו החורג אותו הוא שנא. אם ללמוד מהקומפוזיציה, הבריחה הזאת לא היתה פשוטה בכלל עבור אדי שכן בכל פעם שאנחנו לוחצים על הדוושה ומאיצים, מגיעים הברייקים, עם הריפים החותכים, וצ'קצ'וקי הגיטרות ומאיטים אותנו לפני שאנחנו חוזרים ומאיצים. אבל אל דאגה, להתנתקת הזאת יש סוף טוב כי מכונית המירוץ של אדי פותחת מבערים לקראת הסיום הקליימקסי כשהיא משאירה לאבא השנוא עשן שניתן לראות דרך המראה האחורית... ופשוט לא יאומן שהשיר המטורף הזה לא שוחרר כסינגל אלא רק כבי סייד לשיר "Dissident".

אנחנו חוזרים לאקוסטיות עם הרצועה בעלת השם הארוך בהיסטוריה

י"Elderly Woman Behind the Counter in a Small Town", שהינה תוצאה מכוונת של חברי הלהקה שפתאום הבינו שרוב שמות השירים שלהם הם בעלי מילה אחת או שתיים. השיר הקסום הזה נכתב בעיקרו על ידי וודר והוא מדבר על מפגש מרגש בין שני אנשים שלא ראו אחד את השני תקופה ארוכה, האשה נשארה באותה עיירה כל השנים והגבר שהתאחד איתה בסופו של דבר.

וכן, האלבום הזה כולל גם את כל השירים בעלי מילה אחת בכותרת, "Blood" , "Rats", "Leash", "Indifference", אבל קצרה היריעה מכדי לספר על כולם.

לפני סיום נספר על סיבה נוספת להרחבת הסדק בין אדי וודר לדייב שהביא בסופו של דבר להיפרדות דרכי השניים לאחר הוצאת האלבום. אחרי הקלטת האלבום" ללהקה היה עימות משפטי עם חברת Ticketmaster בגלל מחירי הכרטיסים המופרזים לטענתם, כשבעימות הזה דייב התנגד לעמדתה של הלהקה ורצה להנות מהכסף וההצלחה של הלהקה. הגישה של דייב בעניין הזה רק העצימה את הפערים בינו לבין וודר והיא גם אחת הסיבות לכך שהוא פוטר לאחר מכן מהלהקה!

המשפט הזה כנראה ישים אותנו בדעת מיעוט, אבל לעניות דעתנו זה האלבום הטוב האחרון של הלהקה כאלבום, עד ליציאתו של האלבום "Gigaton" בשנת 2020. האלבום הזה מחזיר לנו את אהבת הנעורים שלנו ללהקה ולאלבומים הראשונים שלה. יש בו אוסף של שירים מדהימים ואלמותיים, שגם עומדים כמאסטרפיסים אינדווידואליים בפני עצמם וגם יוצרים אלבום מופתי, כמו שקרה בשני האלבומים הראשונים של הלהקה.

להאזנה לאלבום ב: Spotify, Apple Music

אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!! "עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט