בתקופה בה הגראנג' החל את נפילתו או יותר נכון שקיעתו, שלישייה "חצי" אנונימית מ-Easy Bay שבקליפורניה החלה ליצור אלבום שישנה את עולם הרוק ויעביר את השרביט מהגראנג' ל-Punk Rock !!
האלבום "Dookie" שוחרר ב-1 לפברואר 1994.
השלישייה שמנתה את Billie Joe Armstrong, Mike Dirnt ו- Tré Cool החלה את דרכה כ- Sweet Children בסצנת המוסיקה שבאיסט ביי. הם היו פוקדים את מקום עלייתם לרגל של להקות רבות, מועדון Gilman, שנוהל ותוחזק ע"י חובבי מוסיקה ואינו השתייך לבעלים או הנהלה פרטית. הם הצליחו ליצור לעצמם שם, במיוחד לאור הייחודיות שבלטה בקולו ודרך שירתו של בילי.
בשנת 1990 הם חתמו בלייבל מקומי ועצמאי בשם Lookout! והוציאו שני EP, הראשון "1,000 Hours" והשני "Slappy". שני האלבומים הקצרים הללו משכו את תשומת ליבם של חברות תקליטים גדולות, שחיפשו את הדבר הבא עם שקיעתו של הגראנג', אך זה לא היה מספיק חזק. הם שחררו את אלבום הבכורה שלהם "39/Smooth" עוד באותה שנה, אך רק שנה לאחר מכן עם צאתו של אלבומם השני "Kerplunk", זה היה מספיק עוצמתי.
חברות התקליטים השונות החלו לרדוף אחרי השלישייה ולנסות להחתימם על חוזה תקליטים. מסעדות מפוארות, בתים מפנקים ואפילו טיול לדיסנילנד הוצעו כפיתוי לחתימה על חוזה. אך זה לא מה שפיתה את השלישיה הצעירה, המרדנית, העצמאית והמוכשרת הזו. רק אדם אחד הצליח למשוך את תשומת ליבם, Rob Cavallo, שהיה נציג של חברת התקליטים Reprise. הם מאוד אהבו את העבודה שהוא עשה כמפיק עם להקת הפאנק רוק The Muffs ולכן הם הסכימו לחתום על חוזה עם הלייבל שלו. הם סיפרו שהוא היה האדם היחיד איתו הם הרגישו חיבור ושהוא שידר אותנטיות.
(Photo: Catherine McGann)
מצידם של המעריצים החתימה לא עברה בשלום, המעבר מלייבל מקומי עצמאי שייצג את סצנת המוסיקה המחתרתית באיסט ביי ללייבל גדול ומסחרי, הפך את חברי הלהקה ל"בוגדים" מתמסחרים. אפילו נאסר עליהם להופיע ולהיכנס למועדון Gilman והמעריצים פשוט החרימו את כל ההופעות שלהם. במספר ראיונות בילי סיפר שזה אמנם כאב לו, אבל הוא ידע שהמקום של הלהקה הוא בליגה של הגדולים ולא משהו קטן ומחתרתי. הוא הרגיש שהם להקת פאנק-רוק שתמלא איצטדיונים ולא רק מועדונים מעושנים.
חברי הלהקה שפחדו מאוד מהשתלטות עויינת והתערבותה של חברת התקליטים, החליטו לשים על תפקיד המפיק את קבאלו שאיתו היה להם חיבור, ובנוסף הם הגיעו להקלטות כשהם כבר מגובשים. בילי סיפר שהם לא רצו להגיע לאולפן ההקלטות כשהם לא סגורים על עצמם וכך לאפשר ללייבל להשפיע או לתמרן אותם. הם רצו לבוא מוכנים באופן מושלם, הם עבדו קשה על האלבום עוד לפני הכניסה לאולפן. כתבו, הלחינו ועיבדו את כל השירים ונכנסו לאולפן כשהם סגורים על כל התפקידים עד הפרט הקטן, כל מה שהיה צריך הוא רק ללחוץ על כפתור הרקורד. הם הקליטו את האלבום במשך חודשיים בלבד (כולל המיקס שנעשה פעמיים).
בסיום ההקלטות, המיקס והמאסטרינג, ב-1 לפברואר 1994, יצא האלבום בד בבד עם הסינגל הראשון מתוכו - "Longview", שיר שקיבל את שמו מעיר הנושאת את אותו השם במדינת וושינגטון, שם גרין דיי ביצעה אותו לראשונה. השיר שמתאר את השיעמום שעובר נער צעיר, כשהוא מעביר את ימיו בביתו וסדר היום שלו נע בין אוננות לעישון מריחואנה, השיר זכה לפריצה מטורפת. הוא שודר בכל תחנות הרדיו בקליפורניה וב- MTV שידרו את הקליפ שלו באופן תדיר לאורך היום. מייק סיפר שאת ריף הבס הוא כתב כשהיה בהשפעת הסם LSD וזה מה שהוא ובילי הצליחו לזכור ממנו למחרת בבוקר. הסינגל דורג ע"י מגזין הרולינג סטון, במקום השלישי ברשימת הסינגלים הטובים ביותר לשנת 1994. בנוסף הוא העניק ללהקה ארבע מועמדויות בפרסי הגראמי בשנת 1995.
באוגוסט 1994 יצא הסינגל השני מהאלבום "Basket Case". עם קליפ שצולם בבית משוגעים אמיתי וזכה לשידורים בלתי פוסקים ב- MTV. הוא כבר הפך מהר מאוד להימנון של האלבום והלהקה. את השיר כתב בילי על המאבק שיש לו מגיל צעיר עם התקפי החרדה. כשהיה בן 10 בלבד הוא איבד את אביו למחלת הסרטן. כילד הוא היה אובד עצות ולא ידע למה ואיך. אף אחד לא סיפר לו או שיתף אותו במה שקרה וזה הכניס אותו למצב של פאניקה. הוא סיפר שהוא הלך לאיבוד, הוא לא הבין מה קורה איתו וחשב שהוא משתגע. הוא לא הבין למה הוא חווה התקפי חרדה ואיך לשלוט בהם, הדבר היחיד שהציל אותו זה המוסיקה. כתיבת השירים היא זו שהעניקה לו את היכולת לפרוק ולהתמודד עם המטענים הכבדים. גם השיר הזה זכה להצלחה מטורפת, דורג גבוה במצעד הבילבורד ואף זכה למועמדות בגראמי.
באוקטובר 1994 יצא הסינגל השלישי מהאלבום "Welcome To Paradise". זהו שיר מתוך האלבום השני של הלהקה "Kerplunk" שהוקלט מחדש. בילי כתב את השיר על התקופה בה עזבו חברי הלהקה את בתיהם ועברו למחסן נטוש באוקלנד, קליפורניה. הוא סיפר שהיה מפחיד להסתובב שם בלילה. את המחסן איכלסו שלל טיפוסים שונים ומשונים מוזיקאים, ציירים, הומלסים, נרקומנים ועבריינים, אבל למרות זאת כולם גרו ביחד ובהרמוניה ובשבילם זה היה גן עדן.
בינואר 1995 יצא הסינגל הרביעי מהאלבום "When I Come Around". זהו הסינגל השני המצליח ביותר של הלהקה עד היום אחרי "Good Riddance (Time of Your Life)", הוא חרך את המצעדים בארה"ב וזכה גם לחשיפה ודירוג גבוה במדינות רבות בעולם. הוא אמנם לא הוקלט מחדש אך הלהקה הופיעה איתו עוד בשנת 1992. השיר נכתב על ילד שנמצא במערכת יחסים זמנית שאינו מאמין בה, בגלל חוסר הבטחון והתדמית העצמית הנמוכה שלו, כאשר בת הזוג שלו בעצם רוצה משהו רציני ועמוק.
במאי 1995 יצא הסינגל החמישי והאחרון מהאלבום "She". בילי כתב את השיר בהשראת חברתו דאז "אמנדה" שהציגה לו שיר פמיניסטי שנשא את השם "She". לאחר שהוא שמע את השיר, הוא כתב שיר בעצמו והעניק לו את אותו השם, אך לאחר שהוא ניגן אותו לאמנדה, היא זרקה אותו ועברה לאקוודור. השיר הזה נמצא באופן קבוע בסטליסט של הלהקה ובילי סיפר שלעולם לא יפסיק לבצע אותו, כי הוא חלק בלתי נפרד ממנו.
באלבום יש 10 שירים נוספים שחוץ משניים מהם, "All By Myself" שנכתב ע"י קול ו-"Emenius Sleepus" שנכתב ע"י מייק, כולם נכתבו ע"י בילי. כל השירים מבוססים על חוויות והתנסויות שהיו לבילי במהלך חייו ומדברים על נושאים כמו חרדה, מערכות יחסים, מיניות ובדידות.
כפי שאתם בטח יודעים, האלבום זכה להצלחה מסחררת לא רק בארה"ב אלא בעולם כולו. מלבד מועמדויות רבות בגראמי וזכיה בפרס Best Alternative Album הוא כבש את המצעדים ברחבי העולם כשהוא נמצא בחמשת הראשונים. הוא גם נמצא במקום ה-193 ברשימת 500 האלבומים הגדולים בכל הזמנים של מגזין הרולינג סטון.
האלבום הזה הוכתר רשמית כאחראי על החדרת הפאנק-רוק למיינסטרים והכתרת Green Day כתופעה בינלאומית !!
(Photo: Chapman Baehler)
רגע...אבל מה זה בעצם Dookie ???
אז, דוקי זה הכינוי שנתנו חברי הלהקה ל"שלשול" שלהם. כן, שמעתם נכון! במהלך סיבובי ההופעות, חברי הלהקה היו אוכלים הרבה ג'אנק פוד שלעיתים קרובות היה פג תוקף, מה שהיה גורם להם לשלשל הרבה ולזה הם נתנו את הכינוי Liquid Dookie. הואיל וצירוף המילים היה נשמע זוועתי מדי, הם הסתפקו רק בדוקי !
ומה לגבי העטיפה ???
אז העטיפה היא פרי יצירתו של האמן Richie Bucher שלפי בקשתו של בילי, צייר הומאג' לאיסט ביי. העטיפה היא ציור של פצצות הנופלות על העתק של שדרת טלגרף בברקלי (סן פרנסיסקו), על אנשים ובניינים. בתוך הציור מוחבאות הרבה מאוד דמויות מחייהם של השלישייה בסצנת המוסיקה שבאיסט ביי.
להאזנה לאלבום ב: Spotify, Apple Music
"לרגל חגיגות 25 שנה לצאתו של Dookie, יצא לאור פדאל עם אפקט שמשחזר את הצליל המלוכלך והכל-כך ייחודי שבילי ג'ו ארמסטרונג השתמש באלבום. פדאל זה, הוא קסם, והוא לא זז מהפדאל בורד שלי. הוא משלב צלילים של שני אפקטים שאוחדו לתיבת דריכה אחת עם טווח סאונד הרמוני ומלא עומק".
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט