אלבום הבכורה של "Creed" הוא אלבום פריצה, זה משהו שרוב הלהקות לא זוכות לו אבל האלבום הזה הוא התחלה של להקה עוצמתית שפשוט התפוצצה עם אלבום, אחרי אלבום וזה הסיפור של "My Own Prison".
מוסיקה היא חיים...
הסיפור שלנו מתחיל בערבות Tallahassee שבקליפורניה ארה"ב אי שם באמצע שנות התשעים. כשסצנת הגראנג' דועכת לה לעיתה ומשהו אחר מתפתח לו בעולם המוסיקה, הוא קיבל את השם Post Grunge. שני הגיבורים שלנו, Scott Stapp ו- Mark Tremonti, בשנות העשרה לחייהם לומדים באותה אוניברסיטה ועובדים כטבחים במסעדות מקומיות מגלים שיש להם מכנה משותף. שניהם אוהבים להאזין למוסיקה אך גם ליצור ולכתוב.
השניים מתחילים לעבוד יחד, לנגן וליצור מוסיקה. הם מחליטים למסור את נפשם למוסיקה ולהקים להקה, הם מגייסים את Brian Marshall על הבס, את Scott Philips על התופים ואת Brian Brasher על הגיטרות ליווי. חמשת הרוכבים מתחילים להופיע כלהקת קאברים במועדונים, ברים ואפילו מסעדות ומדי פעם משחילים שירים מקוריים.
הם עדיין לא מגובשים מבחינת זהות מוסיקלית וגם שם אין להם, הם מחליטים לבחור באופן אקראי שם מתוך עיתון מקומי ונופלים על כתבה שמציגה את הכותרת Naked Toddler, הם מאמצים את השם למספר הופעות עד שהם בוחרים את השם Creed אותו מציע בריאן בהשראת שמה של להקתו הקודמת.
(Photo: Hollywoodiconmagazine.com)
נא להזין מס' תעודת זהות...
הגיבורים שלנו מובילים את הלהקה, מארק אחראי על המוסיקה ועל רוב הלחנים (גם על חלק מהטקסטים) וסקוט מביא את התוספות והטקסטים שלו. הם לא יודעים מה צופה העתיד אך הם בטוחים שזו הדרך שלהם והם הולכים על זה בכל הכוח. הם מקימים חדר חזרות מאולתר בסלון שבביתו של פיליפס ומתחילים לעבוד על השירים. סקוט סיפר שתוך כדי הכתיבה, אחרי 6-7 שירים שהם לא ממש יוצרים את הזהות המוסיקלית שלהם מגיע השיר "Grip My Soul", שיר שלא יצא בשום אלבום או סינגל, אבל זה השיר שאחריו חברי הלהקה הסתכלו אחד על השני והבינו את הזהות המוסיקלית שלהם, הם הבינו שזה מה שהם רוצים להיות. לאחר אותו רגע מכונן הם כותבים עוד 10-13 שירים ומתחילים לגבש רשימה לאלבום הבכורה.
מישהו פותח את הדלת...
הלהקה המתגבשת ממשיכה להופיעה בכל מקום אפשרי כשבין הקאברים היא מכניסה שירים מקוריים. בחור בשם Jeff Hansen, בעל מועדון בו מופיעה הלהקה מאוד מתרשם ממה שהוא שומע ומחליט לעזור לחבורה הצעירה. הוא מחבר אותם למפיק ולמולטי אינסטרומנטליסט John Kurzweg, שגם מאוד זול ומחליט להשקיע בלהקה $6,000. ג'והן מזמין את הלהקה להקליט ב- The Kitchen Studio, הסטודיו הבייתי שלו בין הצעצועים, המיטות, הכורסאות ושאר הרהיטים וכולם מתחילים לעבוד. ואכן השילוב הזה עובד, נוצרת כימיה בין חברי הלהקה למפיק ואחרי שהחברים שומעים בפעם הראשונה את המוסיקה שלהם מוקלטת הם מבינים שיש להם כאן משהו מיוחד.
הם מקליטים 10 שירים ומוציאים את האלבום "My Own Prison" תחת הלייבל העצמאי שלהם Blue Collar Records, האח של מארק, Daniel Tremonti מעצב את העטיפה. הוא לוקח תמונה שהוא צילם בקורס צילום בה חברו הטוב יושב כפוף בפינת קיר ברזל. סקוט עף על התמונה ומרגיש מאוד מחובר למה שהיא משדרת ואיך שהיא משקפת את הטקסטים באלבום. הם לקחו את החומרים ועם הלוואה מאבא של בריאן הם הדפיסו 5,000 עותקים. את העותקים הם חילקו במרכזי קניות וחנויות כשתוך חודש הם מצליחים למכור את כל הכמות.
מוסיקה מתפשטת מהר יותר מאש...
האלבום מתחיל ליצור הדים ומספר חברות תקליטים גדולות מתחילות להתעניין בלהקה. הלייבל Wind-Up Records שולח את המתלמדת החדשה שלו Diana Metzler ל-Tallahassee לבדוק את העניין. הם מגיעה להופעה כשהחבורה כבר עם בסיס מעריצים מקומי די גדול ופשוט מסנוורת מהנוכחות הבימתית של סקוט ומהסאונד של מארק. היא מטיסה אותם לניו-יורק ותוך שבוע היא מחתימה אותם ללייבל, ההחתמה הראשונה של המתלמדת הצעירה. מארק סיפר שסקוט ובריאן לקחו סיכות ישנות, שרטו את עצמם וחתמו בדם על החוזה!!
האלבום עובר מיקסוס ומאסטרינג מחדש ויוצא מחדש ב-26 לאוגוסט 1997. דיאנה יחד עם Hansen שבנתיים הפך למנהל הלהקה מפזרים את האלבום בתחנות הרדיו השונות מסביב לעיר במטרה למנף את קהל המעריצים שכבר החל להתבסס בעיר. הסינגל הראשון שגם נושא את שם האלבום מתחיל להתנגן בתחנות הרדיו המקומיות והמוסיקה מתחילה להתפשט. תחנת רדיו בעיר השכנה Georgia מחליטה לנגן את השיר "Pity for a Dime" והבאז תופס עוד יותר תאוצה והיא מזמינה את הלהקה להופיע בעיר. סקוט שסיפר שזה היה רגע שלעולם לא ישכח, הם מגיעים למועדון, עולים על הבמה ובמקום להופיע מול 600 איש הם מגלים לפניהם 6,000 איש, באותו רגע הם ידעו שהחלום שלהם מתגשם!!
שרשרת הנפץ נדלקת...
הסינגל הראשון מתחיל להתפשט מעבר לעיר הקטנה, עובר אפילו את הערים השכנות ומגיע לערים רבות ברחבי ארה"ב. מספר חודשים בלבד לאחר שהוא יוצא הוא כבר תופס מקום בראשי המצעדים ברחבי ארה"ב ומיד מחליף אותו הסינגל השני "Torn", שגם הוא ממשיך את קודמו ומחזיק את ראש המצעדים. אחרי השניים יוצא אחד השירים הגדולים של הלהקה "What's This Life For" שנכתב ע"י טרימונטי בעקבות התאבדות של אחד מחבריו בתיכון. אכן, גם הוא ממשיך את קודמיו וכובש את צמרות המצעדים ברחבי ארה"ב. הנפץ האחרון בשרשרת "One" יוצא כמעט שנה וחצי לאחר יציאתו של האלבום ולא רק שהוא כובש את המצעדים השונים אלא הוא נכנס למצעד הנחשב Billboard Hot 100. האלבום זוכה לבלות 110 שבועות במצעד הבילבורד 200, מוכר למעלה מ-6 מיליון עותקים וזוכה למקום ב-200 האלבומים הנמכרים ביותר בכל הזמנים בארה"ב.
להאזנה לאלבום ב: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט