כמו ששמתם לב, אוקטובר הוא חודש עמוס ללהקת "Alter Bridge,, אשר 4 מתוך 6 אלבומיה (כולל האחרון) שוחררו במהלכו... הנה עוד אחד מהם "ABIII" ששוחרר ב- 8 לאוקטובר 2010.
אז תרשו לנו להמשיך מהמסקנה המתבקשת מתוך הסיקור שלנו על "Blackbird". אם ללהקה הזו הייתה מחלקת שיווק מקצועית או קבועה (זה כנראה החסרון בלהחליף חברות תקליטים כמו גרביים), ההצלחה המסחרית שלה הייתה לבטח הרבה יותר גדולה. אך אלטר לא מוציאה קליפים לרוב, לא חוברת למותגי מוסיקה גדולים או מקדמת את המוסיקה שלה דרך ערוצים מסחריים, אלא עושה הכל בהרבה עבודה קשה דרך הרגליים. הופעות, הופעות, הופעות...במועדונים, באיצטדיונים ובפסטיבלים. כמעריצים אנחנו אוהבים את האותנטיות והעדר המסחריות, אבל בהחלט מרגישים קצת פספוס שבגלל הבחירות שעשתה הלהקה לא כולם מודעים לדבר הגדול הזה שנקרא "Alter Bridge", וכן, גם בשביל זה אנחנו פה!!
אחרי ההצלחה של "Blackbird" הציפיות מהרביעייה המוכשרת היו מאוד גבוהות וכמובן שלא רק שהם לא איכזבו, אלא אפילו התעלו על עצמם.
האלבום הזה הוא אחד האלבומים הגדולים של הלהקה, אם לא הגדול מכולם (אנחנו חושבים שהעימות כאן הוא כנגד "Blackbird"). רק לצורך המחשה, Rick Florino מהאתר "Artistdirect" העניק לאלבום ציון של 5 מתוך 5 כשהוא מכתיר אותו כאחד מאלבומי הרוק הטובים ביותר לשנת 2010 ומכנה אותו "יצירת מופת" שמביאה לידי ביטוי ומוכיחה עד כמה הלהקה הזו כשרונית.
האלבום הזה מאוד מתקדם ודינמי ביחס לאלבומים הקודמים של הלהקה, כשמבנה השירים יותר ורסטילי, מורכב ומגוון ממה שהלהקה עשתה עד אז. המבנה, המורכבות והדינמיות היו כל-כך בולטים, שהיו כאלה שאפילו הכניסו את האלבום הזה תחת הז'אנר Progressive Metal.
אבל האלבום הזה שונה משני קודמיו לא רק בגלל הקומפוזיציה אלא בעיקר בגלל הטקסטים של השירים. הוא נחשב כ- "Loose Concept Album", שהוא בעצם מעין אלבום מיני-קונספט אשר נע סביב נושא מרכזי ולא מוטיב שמוביל את האלבום מתחילתו ועד סופו. הנושא של האלבום הוא דמות שנאבקת למצוא את מקומה בעולם של ריקנות וספקנות. הדמות חוקרת מחדש רגשות ומחשבות שהיו האמת היחידה שהכירה, לפי תיאורו של Myles Kennedy.
באלבום הזה מביאה אלטר צדדים "אפלים" יותר משני האלבומים הקודמים ואנחנו מרגישים את זה כבר בשיר הפותח של האלבום "Slip To The Void", אשר מתחיל בלחישות של Myles Kennedy ובאווירה שגורמת לצמרמורת בעמוד השידרה (השיר הוא גם אקט פותח וקבוע בהופעות של הלהקה). השיר ממשיך עם הריפים המפוצצים של Mark Tremonti והשירה המרגשת של מיילס אשר מהווים כרטיס ביקור מלא למה שיקרה בהמשך האלבום הכבד, המחוספס והמרגש הזה !! דיברנו על טקסטים...אז כבר פותחים עם מסר של משהו רכ שעומד להתרחש, כשהדמות בשיר מטילה בספק את ההחלטות שהיא מקבלת וההשלכות שלהן על העתיד.
השיר השני באלבום "Isolation" היה הסינגל הראשון שיצא מהאלבום והוא גם הסינגל המוצלח ביותר של הלהקה עד היום, הוא כבש את מצעד המיינסטרים רוק במשך 7 שבועות. "Isolation" הוא התפוצצות טהורה של ריפים ומלודיה שזורמת בצורה כמעט משכרת בין הבתים לפזמון, פשוט התמכרות טוטאלית!! אבל...הטקסט פה מאוד קשה, הדמות מנותקת ומבודדת. היא לא מצליחה לפרוץ את החומות שהיא מציבה לעצמה מתוך פחד וחוסר בטחון. בגלל זה היא מאבדת את האושר והשמחה שלה.
הרצועה Ghost of Days Gone" By" היא בין הקלילות יותר באלבום, למעט קטע המעבר הכבד ואפל יותר. זה גם השיר שהולך הכי רחוק מהנושא המרכזי של האלבום מבחינה לירית. השיר מביע את הגעגועים לעבר והכרה בעובדה שהזמן חולף ואין דבר שאתה יכול לעשות נגד זה.
עוברים ל- "All Hope Is Gone" ואיזה יופי של פתיחה, התרוממות שלאט לאט נבנת עם הפריטה והקול של Myles Kennedy. איזו יצירה יפייפיה. מיילס ומארק שרים ביחד בפזמון שפשוט מרעיד לנו את האוזניים. איך מרגישים את התקווה שהולכת לאיבוד בקולות שלהם, זעקה שמנסה להחזיק מעמד למרות ש... "All hope is gone". ומה נאמר על קטע השבירה בשיר, באמת מה נאמר? פשוט שימו את הווליום על המקסימום ותנו לממברנה להתפוצץ !!!!!
השיר "Still Remains" הוא אלטר שמדברת בשפת המטאל. הריף הפותח והמרכזי, העצירות בסיום כל ליין של ריף שגורמות לך לזרוק את הראש קדימה בעוצמה והריף בקטע המעבר החל מדקה 2:40, פשוט מטאל לפנים ועונג צרוף. כאן הדמות מדברת במעין תפקיד של אב לילד שרוצה רק ללכת ולא להישאר, למרות כל התמיכה והעזרה אותו הילד מנסה לברוח ולחיות את החיים בצורה אחרת אבל בסוף הוא חוזר למקום שהחופש שלו תמיד נמצא.
השיר "Womderfull Life" הוא בלדה מרגשת (שהשמענו באחת מתוכניות ה- Live Acts שלנו), אשר עוטפת אותך, מחבקת אותך וגורמת לך לשיר ללא הפסקה עם Myles Kennedy את הפזמון ובו זמנית להזיל דמעה לקולו המהפנט. אין דרך להסביר או לנסות לתאר את הטקסט כאן, זה יהיה עוול אז פשוט תתמסרו ותתרגשו.
עם הקטע "I Know It Hurts" אנחנו חוצים לחצי השני של האלבום ואפשר לומר כבר בביטחה שעד כה לא היה כאן רגע חלש אחד. אנחנו מעלים קצת את המקצב עם המוטיב המוביל של השיר העוסק בהתגברות על מכשולים. והסולו של Mark Tremonti לקראת סיום השיר פשוט מעיף אותנו. כמה כישרון יש לאיש הזה. מרגיש כאילו השיר הזה הוא המשך ישיר של השיר הקודם שמנסה לחזק את הדמות ולהחדיר בה תקווה.
אנחנו שוב מורידים קצת קצב עם "Show Me a Sign" השיר האהוב ביותר על Mark Tremonti מתוך האלבום. זה אולי השיר האפל והעצוב באלבום אשר לרגעים מזכיר את הרגעים של טרמונטי בלהקת האם "Creed" באלבום "Human Clay".
השיר "Fallout" נכתב במהלך הסאונד צ'ק לאחת ההופעות של הלהקה לקידום האלבום "Blackbird". הוא מדבר שוב על המאבקים של הדמות המרכזית של האלבום. מעניין לציין שגם אלבום הבכורה של "The Mayfield Four" להקת האם של Myles Kennedy נושא את אותו השם.
השיר "Coeur d'Alene" הוא אגם שמיילס ואביו היו נוהגים לבלות בו יחד והוא תמיד היה סמל ל"בית". המקום המוכר והבטוח שאליו אתה חוזר כשאתה לא רוצה להרגיש בודד ואיזה כיף של שיר, אנחנו לא מרגישים בודדים איתו.
אנחנו מתקרבים לסיום עם ניסיון לאמירה אופטימית, בשיר "Life Must Go On". האינטרו כאן נשמע לנו כמעין שילוב בין "My Sacrifice" של להקת האם לבין "Down To My Last" מאלבום הבכורה One Day Remains. אנחנו שוב חוזרים למקצב היחסית רגוע כמו בשיר "Breathe Again". השיר הזה פשוט הולך, מתעצם וגודל מבחינת עוצמות הרגש שלו, והסולו המלודי של Mark Tremonti שמנוגן על השירה של Myles Kennedy רק מעצים את הרגש.
שיר הסיום "Words Darker Than Their Wings" מציג לנו את הדואט הווקאלי הראשון בין Mark Tremonti לבין Myles Kennedy וזה כל-כך יפה וענוג. השניים פשוט מנהלים ביניהם דו-שיח של תקווה, בדומה לדו שיח שניהל מיילס עם חברו הטוב ואשר היווה את ההשראה לכתיבת המילים לשיר. וכמה יפה נשמעת גיטרת 12 המיתרים בשיר הזה, ואיזה סיום אולטימטיבי יש לאלבום המופתי הזה, עם הצעקה של מיילס בסופו שנוגעת בשחקים וגורמת ל- Jeff Buckley של "Grace" לנופף ללהקה המדהימה הזאת משערי גן העדן, כמי שאומר לאלטר שהם בהחלט עושים את הדבר הנכון ועושים אותו כל-כך טוב. ורק שלעולם לא יפסיקו...
להאזנה לאלבום: Spotify, Apple Music
אתם מוזמנים לעקוב אחרינו בפייסבוק ו/או להירשם לאתר!!
"עימות חזיתי" - בלוג הרוק של ישראל ופודקאסט